הרמב"ם נולד ב1138, שנת ד' תתצ"ח, בעיר קורדובה שבספרד, הרמב"ם ואביו רבי מימון למדו אצל הרב רבי יוסף אבן מיגאש, אשר הוא היה תלמידו של רבי יצחק אלפסי.
אביו רבי מימון היה הסמכות השופטת של הקהילה היהודית בקורדובה שבספרד. באותם הימים האווירה הייתה רגועה ובטוחה עד שהגיעו האלמואדין וכבשו את ספרד בשנת 1148.
משה בן מימון היה אז בן 10, האלמואדין אמרו לקהילה היהודית או שיתאסלמו או שיעזבו את בתיהם כמובן שהרבי מימון ומשפחתו בחרו לעזוב, והחלו לנדוד במשך 10 שנים, משה שכבר גדל ובמהלך אותן שנות הנדודים היה ללמדן גדול על ידי אביו שלא החסיר ממנו אפילו ביום אחד מלימוד התורה, הגיע בנדודיו ביחד עם משפחתו לטנג'יר ולמרוקו עד לפז ב1158 שם התיישבו שוב והוא ואחיו נישאו לנשים יהודיות.
בזמן נדודיו ביום בהיר אחד ביקר הרב יצחק בן חסן את משה בן מימון וסיפר לו את המתרחש בקורדובה, שהאלמואדין סגר ישיבות רבות, שיהודים רבים נאלצו להראות כלפי חוץ שהם מוסלמים על מנת לשמור על ביתם, אך בביתם שמרו על הזיקה היהודית. שמי שנשאר עבד שעות רבות בכדי שתהיה לו פרנסה ולא היה לו זמן ללמוד תורה ויתרה מזאת גם לא היה מי שיפרש ויעזור בלימוד התורה, כי לא לכל אחד היה קל להבין את משמעות ואת עומק התורה, רבים אף הפסיקו עם לימוד התורה.
רבי משה בן מימון הזדעזע למשמע דברים אלו והרגיש צער רב, אך מתוך הצער גם הגה רעיון כי עם לתורה יהיה פירוש שיכול להקל על לימוד התורה וכי היא תהיה נחלת הכלל, כל אדם יהודי יוכל לעסוק בלימוד גם עם באופן מזערי בגלל נסיבות כיבוש האלמואדין אך היא תישמר ולא תישכח למשך הדורות.
עם הזמן שעבר התבוללו היהודים יותר ויותר עקב המשבר הגדול והכיבוש מספרד ועד צפון אפריקה, משה בן מימון חש במצוקתם של היהודים וחש לכתוב כתבים, פיוטים, איגרות ומגילות שיעזרו וייקלו על עם היהודי בגולה. אחת מהאיגרות הידועות אותן כתב היא "איגרת השמד" שנכתבה נגד האיגרת הנוראית שיצאה והפצירה ביהודים שמסתירים את דתם ללכת ולהתוודות לפני האלמואדין שהודאה זו גרמה גם למותם, כי לפי רבי משה בן מימון התורה ניתנה כדרך חיים וכי קדושת חיי האדם היא מעל לכל.
באיגרת זו נאמרו דברי הלכה וחסד שהראו ליהודים כי אדם האנוס אינו חוטא על פי התורה להיפך רחמי השם נישאים אליו. ובכך הציל מאות יהודים במרוקו. כתביו ואיגרותיו של הרמב"ם עזרו ליהודים רבים להיות בקיאים יותר בתורה וכך החלה התורה להפוך לנחלת הכלל כל אדם יהודי באשר הוא יכול היה באמצעות פירושיו להבין את התורה.
רבי משה בן מימון הגיע לרב יהודה הכהן איבן שושן שנתן לו מקלט ועזר לו לכתוב ולהפיץ את כתביו. אותו רב היה כה נאמן ושמר על זהותו של רבי משה בן מימון בסתר, והגן עליו בחייו.
בשנת 1161 בגיל 23 כתב את "פירוש המשנה לרמב"ם", תוך כתיבה וחקירה ולמידה הן בתחום התורה והן בתחום הרפואה הגיע הרמב"ם למסקנה וההבנה כי הנפש יכולה לגרום לגוף להבריא ולהיפך. וכי נפשו שלו חשקה להגיע לארץ ישראל, ולכן לאחר מסע רב ועתיר החליט רבי משה בן מימון לקחת את משפחתו אביו ואחיו ולעלות לארץ ישראל.
כשהגיע ב1165 מכיוון שכבר שמו הלך לפניו, הצלבנים קיבלו מידע אודותיו, שהגיע לארץ ישראל והחלו במסע חיפוש אחריו, שוב היה צריך להסתתר, בזמן שהותו בארץ אביו נפטר.
מכיוון שלא רצה להכביד על היהודים כדי והוא החליט לקחת את אחיו דויד ואת המשפחות ולהגיע לפוסטאט אשר במצריים שם ישבו יהודים קראים שלא הלכו לפי התורה שבעל פה רק לפי זו שכתב ועל ידי כך לא מילאו לפי דעתו של רבי משה בן מימון את עיקרי התורה, ולכן החליט להתיישב שם על מנם ללמדם את התורה שבעל פה שיוכלו להעביר אותה מדור לדור. לאחיו המחיש כמה חשוב להגיע שם על מנת שיוכלו גם ללמוד תורה כמו שרבי עקביא לימדם כי זו היא המצווה הגדולה ביותר, ושאולי יצליח להפוך את היהודים הקראים ליהודים שהולכים גם לפי היהדות הרבנית עד שזו תהפוך למוסמכת בעבור כל יהודי העולם בגולה.
במשך שנים אכן ישבו הוא ואחיו בשלווה בפוסטאט במצריים, הרמב"ם כתב מספר ספרים חשובים כגון, משנה לתורה בו מקובצים הליכות התורה, הוא כתב ספר המרכז את כל תרייג (613) מצוות התורה.הוא גם עבד ללא תמורה בתור רופא ושמו נפרש והגיע למדינות רבות.
יום אחד התפרצה מגפה עקב הפסולת האדירה שכיסתה את הרחובות בפוסטאט, הרמב"ם ביקש כי ינקו רחובות אלו כי הפסולת והלכלוך הם אלו שגרמו לפריצת המגפה, תחילה לא הקשיבו לו הקראים בטענה כי אם מישהו נהיה חולה זה היה בידי שמיים אך הרמב"ם לא ויתר ואמר כי כתוב גם להישמר לנפשותינו לשמור על בריאותינו, וכי כמו שהם היו נוהגים לשטוף את האוכל לפני שהיו אוכלים כך גם ניקיון הרחובות יעזור לשמור על בריאותם. ממגיפה זו מתה אשתו הראשונה ובתו.
הרמב"ם למרות הצער הגדול שאפף אותו לא הפסיק ללמוד תורה וללמד, הוא לימד את נשות הקראים מהן דיני נידה של טוהרת המשפחה והוא לימדן מהו מקווה ואיך לטבול בו, וכי הטהרה משמשת לחיים ולכן יש לטבול במקווה שמטהר את הנפש וכי בזכות טוהרת המשפחה לא נעלמו היהודים תחת שיעבוד מצריים. לאחר מספר שנים שהתאושש מהמשבר הקשה, פגש ונשא את אשתו השנייה ג'מילה שפירוש שמה מערבית לעברית הוא יפה.
הוא הכיר בקראים כיהודים אך אמר להם כי לא ישתתפו במניין כי לטענתו בדרכם הייתה מסורת אך לא מסורה שהיא החיות הרוחנית שבתורה. הוא סייע לבנות מקווה ראשון לנשים קראיות במצריים. הרב מישאל היה אביה של ג'מילה ועזר מאוד לרמב"ם להפיץ את ספריו ומשנותיו.
ביום חתונתו הגיע שליח מהסולטאן סלאח עדי להביא את הרופא הדגול הרמב"ם לקהיר במהירות, כשהגיע הסולטאן אמר לו כי ראשו כואב וכי כל רופאיו ניסו לרפא אותו אך ללא הצלחה ושעליו שמע דברים טובים, השאלה הראשונה שהרמב"ם שאל אותו היא, מה אתה אוכל, כי הרמב"ם דגל גם מאוד בלשים לב למה אוכלים וכמה, כי תזונה לפיו היא חלק גדול מאוד כחלק מהפן הטיפולי. הרמב"ם המשיך לטפל בסולטאן, מדי בוקר היה בא לבקרו לאחר זמן מה קיבל איגרת מיהודי תימן ששמו עליהם גזרות קשות וששליט תימן מנסה לגרום להם להמיר את דתם, מיד שלח אליהם בחזרה איגרת שנקראת "איגרת תימן" ליהודים שימשיכו להיות חזקים ושלא יעזו להמיר את דתם כי הדת היהודית היא המורשת שלנו ואנחנו צריכים להמשיך הלאה להוריש אותה לילדינו ולדורות הבאים ושאלוקים דואג לעם היהודי, עם ישראל וכל מי שמנסה לקום נגד שובר הוא נשקו בדיוק כמו שקרה לפני אלפי שנים במצריים. במקביל לאחר משלוח האיגרת אותה ביקש שיתנו בהסתר ליהודים הגיע לסולטאן וביקש שיסיר את הגזרות הקשות מעל יהודי תימן שהורה לשליט תימן לשים, הסולטאן הסכים להסיר והגזרות הוסרו, וחזרו החיים למסלולם בעבור יהודי תימן.
בינתיים אחיו של הרמב"ם שט באוניה לכיוון הודו על מנת לספק פרנסה במכירה וקניה של אבנים טובות, אך במהלך השייט אחיו טבע. מכיוון שאחיו נפטר לא היה מי שיקיים את פרנסת המשפחה, לרמב"ם הוצע להיות הרב הראשי של פוסטאט אך הוא סירב מכיוון שהוא מאמין כי התורה ניתנה לכל אדם בחינם ללמדה ולא חלילה בתשלום, אך מכיוון שכן היה חייב לפרנס שתי משפחות בדרך מסוימת החל לקבל שכר כרופא. במקביל לבשורת טביעת אחיו הודיעה אשתו שהיא בהריון.
לאחר שהתבטלו הגזרות ליהודי תימן, יהודי תימן שלחו חזרה איגרת תודה בה הם ציינו שהוסיפו ברכה בקדיש אשר מזכירה את הרמב"ם ואשר היא תישאר לנצח למהלך הדורות הבאים כאות תודה. ואז החל מקבל נשים, גברים וטף ולהם הציע טיפול באמצעות פתרונות הטבע, שינוי התזונה והרגלי התזונה וכמובן פעילות גופנית. לאחר תקופה הסולטאן חלה שוב והפעם בכולרה, הרמב"ם עזר לו על ידי רקיחת תרופה מהטבע להבריא.
בזמן שריפא רבים המשיך בכתיבת ספריו, כתוצאה מהערות שקיבל מחכמי צרפת שאינו מאמין בתחיית המתים, כתב איגרת תגובה שנקראת "איגרת תחיית המתים" שבה אמר כי אכן הוא הינו מאמין בתחיית המתים מכיוון שהיא אחת מהיסודות באמונה היהודית, מה שכתב גרם לחכמי צרפת להיות נבוכים התשובה שקיבל מהם אמרה כי הם נבוכים ממה שרשמו וכתוצאה מכך כתב הרמב"ם ספר הנקרא "מורה נבוכים" הספר מקשר בין הרציונאליות לבין האמונה לאלוקית, המשלב גם מדע וגם אמונה, כי הידיעה היא עזר להתקרבות לבורא, כדי לקיים את החוקים יש להאמין במלך אשר קבע אותם בבורא עולם. ספריו הצליחו לאחד בין כל היהודים בגולה בזמן הכיבוש בספרד במרוקו ובתימן ועזרו ליהודים להתמודד עם הקשיים ולשמר את התורה לדורות ההמשך, ונהיו מפורסמים בכל העולם וזכו להוצאות רבות, ולפירושים רבים, פירושיו זכו להגיע ללימודים בבתי הספר השונים. עד היום ההשפעה של הרמב"ם מורגשת בכל ההיבטים הן מבחינת האמונה, הרפואה, לימוד התורה וכי נאמר " ממשה עד משה לא קם כמשה" הרמב"ם נפטר והובא לקבורה בטבריה ב1204.