הרמב"ם מפורסם בכל העולם כאחד הרופאים החשובים שקמו לאנושות.

כידוע היה הרמב"ם גם פוסק הלכות דגול שעליו נאמר: ממשה עד משה לא קם כמשה.

המזון בשיטת הרמב"ם מהווה כאחד הגורמים העיקריים המשפיעים על בריאותו של האדם.

ולכן בעיקר מתבססת משנתו הרפואית של הרמב"ם על המלצותיו לתזונה בריאה.

הרמב"ם כתב ספרים רבים, וביניהם גם ספרים במדעי הרפואה.

ספרי הרפואה של הרמב"ם עוסקים במגוון רחב של סוגיות רפואיות.

בחיבוריו שואב הרמב"ם מניסיונו המקצועי, מספרים שנכתבו לפני-כן ובעיקר מחכמת התלמוד.

ידוע לנו על סך אחד-עשר ספרי רפואה שנכתבו בידי הרמב"ם בשפה הערבית; חלקם תורגמו לעברית:

1."קיצורי גלנוס", או, "פתגמי גלנוס" (אל מוכתסרת). ספר זה הוא לקט רפואות מכתבי גלנוס.

2. "פירוש לפרקי אבוקרט". ספר זה מסכם את הגותו של היפוקרטס ברפואה מונעת ובניקיון הגוף.

3. "ספר הקצרת". ספר זה עוסק בנושא האסתמה ודרכי הטיפול בה.

4. "הנהגת הבריאות". בספר הזה מציג הרמב"ם את השקפותיו בענייני בריאות ורפואה. בין השאר ממליץ הרמב"ם על רפואה מונעת. גישת הרמב"ם היא הוליסטית המיוסדת על עיקרון הקשר בין הגוף והנפש.

5. "פרקי משה". בספר זה רושם הרמב"ם כאלף וחמש מאות המלצות לשמירה על הבריאות בכל ענפי הרפואה: אנטומיה, פיזיולוגיה, פתולוגיה, אטיולוגיה, דיאגנוזה, סימפטומים, ריפוי, היגיינה, דיאטה ותרופות. המלצות אלה נלקטו מספריהם של רופאים יוונים-פרסים.   

6."מאמר הטחורים". ספר זה עוסק במחלות של מערכת העיכול ודרכי הטיפול בהן ומניעתן.

7. "על הסמים". הספר הזה דן בנושא הרעלות והכשות של נחשים.  

8."מאמר ההכרעה". בספר זה מכריע הרמב"ם בין המלצות רפואיות סותרות של רופאי חצר הסולטן בנושא רחצה, פעילות גופנית, שתיית יין, שימוש במשלשלים וכד'.

9. "מאמר המשגל". בספר הזה נידונו מזונות ותרופות בעלי השפעה אפרודיזיאקית (מעורר תשוקה מינית) ואנטי-אפרודיזיאקית (מדכאי תשוקה מינית).

10."שמות התרופות". בספר זה מונה הרמב"ם כ-2,000 שמות תרופות בסדר אלפביתי בצרוף תיאור קצר של כל תרופה ותרופה.

11."על קץ החיים". בספר זה מתאר הרמב"ם באופן מפורט את גורמי התמותה השונים

בנוסף לספרי הרפואה הנ"ל, כותב הרמב"ם בחיבורו ההלכתי משנה תורה (ספר המדע, הלכות דעות, פרקים א-ו), על רפואה מונעת ואורח חיים בריא.

הרמב"ם קבע שלושה כללי יסוד לשמירת הבריאות: 

1. פעילות גופנית באופן קבוע

2. שמירה על תזונה בריאה והימנעות מאכילה מופרזת

3. פינוי הפסולת מהגוף באופן מיידי כשחשים את הצורך

לפי הרמב"ם הגורם העיקרי למחלות היא אכילה מופרזת: "והרופאים כולם מסכימים כי אכילת המעט מן המאכלים הרעים יותר מעט נזקו מאכילה רבה מן המאכלים הטובים והבריאים" (הנהגת הבריאות, שער ראשון).  

הדרכים לאורח חיים בריא לפי הרמב"ם:

1. יעשה כל בוקר פעילות גופנית.

2. ישמור על ניקיון הגוף ולכן יתפנה לצרכיו כל בוקר בעת קימה משנתו.

3. ישמור על ניקיון העור ולכן עליו להתרחץ כל בוקר לפני האכילה.

4. ישמור על הרגלי שינה בריאים; יש להימנע משינה ביום וצריך לישון רק בשעות הלילה (מומלץ משעת צאת הכוכבים עד חצות הלילה) כשלוש עד ארבע שעות לאחר האכילה (בימינו טוב לפני 23 בלילה לישון ולקום מוקדם בבוקר 6 בבוקר).

5. ישמור על תזונה בריאה והרגלי אכילה תקינים. כפי שכתב הרמב"ם במשנה תורה, הלכות דעות, פרק ד': "לעולם לא יאכל אדם, אלא כשהוא רעב; ולא ישתה, אלא כשהוא צמא".

6. והחשוב מכל, על האדם לעסוק בתורה ומצוות ולהימנע מהתאוות. גם בעת העתיקה קבעו שריבוי יחסי מין ושפיכת זרע רב גורמים באופן ישיר לקיצור החיים והזדקנות מוקדמת כפי ששלמה המלך כתב.

יסוד חשוב באורח חיים בריא היא שמירת הזמנים. ככה גם בהרגלי האכילה. לא רק חשוב מה אוכלים אלא גם מתי אוכלים. כפי שהרמב"ם קבע בלשון מליצה: "בבוקר תאכל כמו מלך, בצהרים כמו בן מלך, ובערב כאביון." גם במשנה אמרו חז"ל כי "פת שחרית" שומר על בריאות האדם. ובמילים אחרות, מומלץ לאכול את הסעודה העיקרית של היום בבוקר, ובצהרים יש לאכול רק ארוחה קלה ואילו בערב רק חטיף קטן. יחד עם זאת יש לרוב בני דורנו גוף חלש ולכן ממליצים לאכול כל שלוש שעות כמו תינוקות.

העיקרון המנחה שעליו התבססו המלצותיו של הרמב"ם הינו בחירת "שביל הזהב", או ב"מידה בינונית" כלשונו, בכל תחומי החיים לרבות בכל הקשור לשמירת הבריאות. כלומר, הרמב"ם מזהיר מהגזמה וקיצוניות שאינם טובים לבריאות הנפש והגוף. ככה גם באכילה; מצד אחד אסור לאדם להרעיב את עצמו אך מצד שני אסור גם לאכול בהפרזה. יש לאכול מספיק כדי להשביע את הרעב ולא בכדי למלא את הקיבה עד תום.  

וכן הוא כותב במשנה תורה, ספר המדע, הלכות דעות ה, א-ב: "כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו, והוא מובדל בהן משאר העם, כך צריך שיהיה ניכר במעשיו: בְּמַאֲכָלוֹ, וּבְמַשְקֵהוּ, וּבִבְעִילָתוֹ, ובעשיית צרכיו, וּבְדִיבּוּרוֹ, ובהילוכו, ובמלבושו, ובכלכול דבריו, ובמשאו ובמתנו. ויהיו כל המעשים האלו, נאים ומתוקנים ביותר". "הכיצד? תלמיד-חכם לא יהיה גרגרן, אלא אוכל מאכל הראוי להברות גופו, ולא יאכל ממנו אכילה גסה, ולא יהא רודף למלאות בטנו, כאלו שמתמלאין ממאכל ומשקה עד שתפח כרסם, ועליהם מפורש בקבלה; אמרו חכמים: "אלו בני אדם שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין ועושין כל ימיהם כחגים". והם האומרים "אכול ושתו, כי מחר נמות" (ישעיהו כב, יג). וזה הוא מאכל הרשעים. ושולחנות אלו, הם שגינה הכתוב ואמר "כי כל-שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום" (ישעיה כח, ט). אבל החכם אינו אוכל אלא תבשיל אחד או שניים, ואוכל ממנו כדי חייו – ודיו. הוא שאמר שלמה: "צדיק אוכל לשובע נפשו" (משלי יג, כה)."

הכוונה לפי הרמב"ם בציטוטיו הרשומים, היא שאדם לא יאכל על פי מידת תאוותו אלא על פי מידת הצורך לבריאותו.  

הרמב"ם (משנה תורה, הלכות דעות ד', כ') מבטיח שכל מי שיקיים את הנחיותיו לאורח חיים בריא, בריאותו תישאר איתנה גם בעת זקנה:

"כל המנהיג עצמו בדרכים אלו שֶׁהוֹרִינוּ – אני עָרֵב לו, שאינו בא לידי חֹלִי כל-ימיו עד שיזקין הרבה וימות ואינו צריך לרופא. ויהיה גופו שלם ועומד על בֻּרְיוֹ כל-ימיו, אלא אם כן היה גופו רע מִתְּחִלַּת בְּרִיָתוֹ, או אם היה רגיל במנהג מִן-הַמִּנְהָגוֹת הָרָעִים מִתְּחִלַת מולדתו, או אם בבא מכת דֶּבֶר או מכת בצורת לעולם."  

ובנימה אישית, אני חוקר את משנתו הרפואית של הרמב"ם בכל ספריו הרפואיים שראו אור בתרגום לעברית. מהספרים האלה אני שואב את עיקר הידע שלי בנושאי בריאות ותזונה. לצערי הרב, עליי לציין כי ברוח דבריי הרמב"ם מטפלים רבים אינם מתעסקים באופן הדיוק. ברצוני לציין כי הרמב"ם לא שלל שום מאכל מן החי והוא מעולם לא דגל בגישה הטבעונית. ונהפוך הוא, הרמב"ם ראה באכילת מוצרי חלב, ביצים, דגים ובשר חלק חשוב בשמירת בריאות האדם, הן בגוף והן בנפש.

זה שנים רבות שאני זוכה לעזור למטופלים שלי לשפר את בריאותם על-ידי תפריט מותאם אישית והמלצות אישיות לאורח חיים בריא יותר. גישתי לתזונה ובריאות מבוססת על משנתו הרפואית של הרמב"ם בראשונה.